<h1>העיטור אות פ' פטרופוס</h1>
<h2>דף לד.</h2>
כתב במותב תלתא כחדא הוינא לאוקומי אפטרופוס להלין נכסי דפלוני בר פלוני דחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ואשכחנא ליה מקרקעי כך וכך ומטלטלי כך וכך ותובעת כך וכך ובדקינן אינש מהימנא ואשכחנא הדין פלוני דגברא זריזא הוא וידע לאפוכי בזכותא דיתמי ומנינן ליה אפטרופוס ומסרנא בידיה כל הלין נכסי למעבד בהון כאפטרופוס בקי ומהימן והא ליה רשותא למעבד ולמזבן כל מידי דמצטריך ליתמי מיומא דנן עד דגדלי יתמי ומאי דאתגלי לנא מנכסי דיתמי יהיבנא לדידיה באפטרופסות בשנת כך וכך למנין שאנו מונים במתא פלונית וכו' ופלוני ופלוני עדים.
<h2>דף נב.</h2>
אפטרופוס הוא ששנינו יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפטרופוס ודומה לשליש אלא שהשלישות הוא בידו והוא על דבר ידוע כדתנן (כתובות ס"ט:) המשליש מעות לחתנו ליקח שדה לבתו ואפטרופוס אינו בידו ומינהו על כל צרכי היתומים לשמור הנכסים ולהאכיל היתומים ולהכניס להן פועלים ולהוציא ודוגמתו (בראשית מ"א מ') אתה תהיה על ביתי ותרגומו בתרגום ירושלמי את תהא אפטרופא על ביתי. והוא על שלשה ענינים אפטרופוס שמינהו אבי יתומין ואפטרופוס שמינהו בית דין ויתומים שסמכו אצל בעל הבית שלא נתמנה לא מאביהן ולא מבית דין כדגרסינן הנהו יתמי דהוו סמיכי גבה דההיא סבתא הויא להו תורתא שקלא זבנתה ניהליהו אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה מאי עבידתה דמזבנא אמר להו יתומין שסמכו אצל בעל הבית תנן כדתנן יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפטרופוס חייב לעשר פירותיהן וכו' כדאיתא התם. ומסתברא מדקתני להו גבי הדדי שמע מינה לענין שבועה הרי הוא כאפטרופוס שמינהו אבי יתומין ולא ישבע.
כתב במותב תלתא כחדא הוינא לאוקומי אפטרופוס להלין נכסי דפלוני בר פלוני דחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ואשכחנא ליה מקרקעי כך וכך ומטלטלי כך וכך ותובעת כך וכך ובדקינן אינש מהימנא ואשכחנא הדין פלוני דגברא זריזא הוא וידע לאפוכי בזכותא דיתמי ומנינן ליה אפטרופוס ומסרנא בידיה כל הלין נכסי למעבד בהון כאפטרופוס בקי ומהימן והא ליה רשותא למעבד ולמזבן כל מידי דמצטריך ליתמי מיומא דנן עד דגדלי יתמי ומאי דאתגלי לנא מנכסי דיתמי יהיבנא לדידיה באפטרופסות בשנת כך וכך למנין שאנו מונים במתא פלונית וכו' ופלוני ופלוני עדים.
תנו רבנן אפטרופסין חייבין להפריש תרומות ומעשרות להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה עבדים ושפחות שדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להם סוכה וקונים להם לולב שופר וציצית ולוקחין להם ספר תורה תפילין ומזוזה ומגילה ואין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן את השבויין ואין עושין עליהם תנחומי אבלים ואין אפטרופין רשאין לדון לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומין אם יבא בעל דין לערער על נכסי יתומין אין לאפטרופוס לדון עמו אפילו מינה להן אביהן אפטרופוס ואם דנו ונתחייבו אין היתומין מפסידין הלכך אין להם לפרוע חובת אביהן אלא בבית דין.
גרסינן בפרק שני דקדושין (מ"ב.) מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן שבית דין מעמידין להן אפטרופוס לחוב על מנת לזכות תלמוד לומר נשיא אחד נשיא אחד וכו' שמע מינה לכתחילה מעמידין אותו על מנת לזכות ואם נתחייבו נתחייבו ירושלמי (בפ"ה בגיטין ה"ה) אמר רבי יוחנן בתחילה אין מעמידין אפטרופוס ליתומין לחוב להן אלא לזכות להן ולבסוף אם חבו חבו רבי יוסי ברבי חנינא אמר אין מעמידין להן בין לזכות בין לחובה מתניתא פליגא על רבי יוסי ברבי חנינא מעמידין להם אפטרופוס ומעידין בהן בפני אפטרופוס שניא היא בשור שלא יזיק אבל אפטרופין תובעין זכותן לאחרים ודנין אותן.
ואין אפטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה ואינן רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין שדות רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא ליקח שדות דלמא לא משפיין ומוכרין שוורים ולוקחין שדות. שמע מינה אין רשאין למכור אלא להאכיל ולא לשנות אפילו מקרקע רע לקרקע יפה וכל שכן לעשות בהן סחורה שמא יגנבו או יאבדו אלא ברשות בין דין וצואת אביהן. ואם יארע בו אונס אין היתומין מפסידין. ואם הניח אביהם מעות ואין להן נכסים אחרים להאכיל היינו דגרסינן בפרק איזהו נשך (ע'.) אמר ליה רבא לרב יוסף זוזי דיתמי היכי עביד להו מר אמר ליה חזינן איניש דמהימן ויהבינן להו קרוב לשכר ורחוק להפסד ופירשתי באות כיס.
וכשמוכרין קרקע מכריזין ואין מכריזין על העבדים והשטרות וכו' בבקורת. וגרסינן בפרק אלמנה (כתובות ק':) מטלטלין של יתומין שמין אותן ומוכרין לאלתר ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותן לשוקין ולא פליגי הא דמקרב לשוקא והא דמרחק לשוקא ואם לא מכרן ונגנבו או אבדו אפטרופוס דמפסיד הוא וחייב. רבינא הוה ליה חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוה ליה לדידיה נמי חמרא הוה קא מסיק לה לסכרא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למשקליה בהדאי נשקליה דילמא מיתנס נשבקיה דילמא מיתקיף אמר ליה זיל לא עדיף מדידך. ומסתברא דוקא חמרא דמידי דאי שביק ליה מפסיד אבל דבר שהוא יכול לעמוד אין לו לשנותו במקום דאיכא חשש פסידא אלא ברשות בית דין.
וצריך לחשב עמהן באחרונה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין צריך לחשב עמהן ואין עושין אפטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו. ופסק גאון כרבן שמעון בן גמליאל דאין הלכה כרבי אלא מחבירו אבל מאביו לא. ומסתברא דפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל בפלוגתא דאבא שאול ורבנן שייכא דמאן דאמר צריך לחשב כמאן דאמר לא ישבע ומאן דאמר אין צריך לחשב כמאן דאמר ישבע [ואיכא מאן דאפכיה מיפך דמאן דאמר צריך לחשב כמאן דאמר ישבע ומאן דאמר אין צריך לחשב כמאן דאמר לא ישבע (נראה שהיה גליון להפוך דברי הספר)] וכיון דאפסיקא הלכתא כאבא שאול באפטרופוס שמינהו אבי יתומין צריך לחשב כרבי ומינהו בית דין אין צריך לחשב כרבן שמעון בן גמליאל. ודוקא באחרונה אבל בראשונה צריכין בית דין לחשב עמהן ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות וחובות וכל דבר שבא לידן דהא על טענת בריא משבעינן להו כדלקמן והלכך צריך שידעו מה קיבלו. וכתב הרב בית דין כותבין שני שטרות אחד לאפטרופוס ואחד לקרובים אות באות והוא נקרא שטר שימוש הכתוב באות שין. ובית דין שמינו אפטרופוס ולא חשבו צריך להוציא הכל מידו בשבועה ולכתוב כתחילה הכל. ומסתברא שאין בית דין יכולין למנות אפטרופוס להאמינו בלא שבועה שאין עושין חובה ליתומים לכתחילה.
<h2>דף נב:</h2>
עמרם צבעא אפטרופוס דיתמי הוה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לביש ומכסי מיתמי אמר להו כי היכי דלישתמען מיליה קא אכיל ושתי ולא אמיד אימור מציאה אשכח והא קא מפסיד אייתו לי סהדי דקא מפסיד ומסלקינא ליה שמע מינה שמקבלין עדים שלא בפני אפטרופוס דהא עמרם צבעא לא אתא לקמיה דרב נחמן וזיכהו שלא בפניו וכי קאמרי ליה קרובים הא קא מפסיד לא אתא לקמיה דרב נחמן ולא אמר ליה היכי הוה עובדא ואמר להו זילו אייתו ראיה דקא מפסיד ואסליק ליה משום דזכות היתומין הוא מיהו לענין תשלומין לכשיתברר חייב בתשלומין כדאמרינן (ב"מ מ"ב:) בההוא בקרא לימא ליה לאפטרופוס זיל שלים אמר אנא לבקרא אשלימתיה שמע מינה אי ליכא בקרא חייב בתשלומין. איתמר אפטרופוס דאפסיד רב הונא אמר מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה אפילו מינהו אבי יתומין וליכא בין מינוהו בית דין למינהו אבי יתומים אלא שבועה ואמרי רבוותא מיגו דמסלקינן ליה משבעינן ליה ואף על גב דקיימא לן כאבא שאול דאמר מינהו אבי יתומין לא ישבע הני מילי דלא אשתכח פסידא אבל אשתכח פסידא מסלקינן ליה ומשבעינן ליה וכי לא מפסיד נמי בטענת שמא לא משבעינן ליה אבל בטענת בריא משבעינן ליה לכי גדלי ומינוהו בית דין וסמכו אצל בעל הבית אפילו על שמא משבעינן ליה. ומסתברא כל אפטרופוס שאינו שומר הנכסים ואינו מפרנסן כראוי להן מפסיד הוא ומסלקינן ליה ואם אין בו הפסד אין הקרובין רשאין לסלקו עד שיגדלו היתומין וידעו בטיב משא ומתן כדגרסינן (כתובות ס"ט:) המשליש מעות לחתנו ליקח שדהו לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו במה דברים אמורים מן האירוסין אבל מן הנשואין הרשות בידה במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרבי מאיר ואסיקנא מדקתני אין מעשה קטנה כלום ולא קתני יעשה שליש מה שהושלש בידו כדקתני בגדולה שמע מינה אין מעשה קטנה כלום בין במקום שליש בין במקום אפטרופוס ושמע מינה דגדולה יש לה כח אפילו במקום שליש שיכולה לומר ינתנו לבעלי אבל קטנה אין לה כח אפילו במקום אפטרופוס ואינה יכולה לומר ינתנו לבעלי. ודוקא במקום שיש אפטרופוס אבל במקום שאין אפטרופוס מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין כמו שכתוב בשלישות ובמתנה. וגרסינן בתוספתא (בפ"ח דב"ב ה"ג) דאייתי רבינו חננאל אפטרופסין עד שלא החזיקו בנכסי היתומין יכולין לחזור בהן משהחזיקו אין יכולין לחזור בהן.
